הסבר על העולם באמצעות ניתוח מקרו -כלכלי

כאשר המחיר של מוצר שאתה רוצה לקנות עולה, זה משפיע עליך. אבל למה המחיר עולה? האם הביקוש גדול מההיצע? האם העלות עולה בגלל חומרי הגלם הדרושים להכנתה? או שמא מלחמה במדינה לא ידועה משפיעה על המחיר? כדי לענות על שאלות אלה, עלינו לפנות למקרו כלכלה.

מהי מאקרו -כלכלה?

מקרו -כלכלה היא חקר ההתנהגות של הכלכלה כולה. זה שונה מהמיקרו -כלכלה, המתרכזת יותר באנשים ואיך הם מקבלים החלטות כלכליות. בעוד המיקרו -כלכלה בוחנת גורמים בודדים המשפיעים על החלטות בודדות, מקרו כלכלה לומד גורמים כלכליים כלליים.

המאקרו -כלכלה היא מסובכת מאוד, עם גורמים רבים המשפיעים עליה. גורמים אלה מנותחים בעזרת אינדיקטורים כלכליים שונים המספרים לנו על הבריאות הכללית של המשק.

מאקרו -כלכלנים מנסים לחזות את התנאים הכלכליים כדי לסייע לצרכנים, חברות וממשלות לקבל החלטות טובות יותר:

• הצרכנים רוצים לדעת כמה קל יהיה למצוא עבודה, כמה יעלה לקנות סחורות ושירותים בשוק, או כמה יעלה ללוות כסף.
• עסקים משתמשים בניתוח מאקרו כלכלי כדי לקבוע אם הרחבת הייצור תתקבל בברכה על ידי השוק. האם יהיה לצרכנים מספיק כסף לרכישת המוצרים, או שהמוצרים יושבו על מדפים ויאספו אבק?
• ממשלות פונות למקרו כלכלה בעת תקצוב הוצאות, יצירת מסים, קבלת החלטות על שיעורי ריבית וקבלת החלטות מדיניות.

הניתוח המקרו -כלכלי מתמקד באופן כללי בשלושה דברים - התפוקה הלאומית (הנמדדת לפי התוצר המקומי הגולמי), האבטלה והאינפלציה, שאנו מסתכלים עליהם להלן.

תוצר מקומי גולמי (תוצר)

התפוקה, הרעיון החשוב ביותר של המקרו -כלכלה, מתייחסת לכמות הסחורות והשירותים הכוללת שמדינה מייצרת, המכונה בדרך כלל התוצר המקומי הגולמי (תוצר). נתון זה הוא כמו תמונת מצב של הכלכלה בנקודת זמן מסוימת.

כאשר מתייחסים לתוצר, מקרו כלכלנים נוטים להשתמש בתוצר ריאלי, המתחשב באינפלציה, בניגוד לתוצר הנומינלי, המשקף רק שינויים במחיר. נתון התוצר הנומינלי גבוה יותר אם האינפלציה תעלה משנה לשנה, כך שזה לא בהכרח מעיד על רמות תפוקה גבוהות יותר, רק על מחירים גבוהים יותר.

החיסרון היחיד בתוצר הוא שצריך לאסוף מידע לאחר שחלפה פרק זמן מוגדר, נתון לתוצר היום צריך להיות אומדן. התמ"ג הוא בכל זאת אבן דרך לניתוח מקרו כלכלי. לאחר שנאספה סדרת נתונים לאורך זמן, ניתן להשוות אותם, וכלכלנים ומשקיעים יכולים להתחיל לפענח מחזורי עסקים, המורכבים מהתקופות המתחלפות בין מיתון כלכלי (שפל) להתרחבות (בום) המתרחשות לאורך זְמַן.

משם נוכל להתחיל להסתכל על הסיבות לכך שהמחזורים התקיימו, היכולים להיות מדיניות ממשלתית, התנהגות צרכנים או תופעות בינלאומיות בין היתר. כמובן שניתן להשוות נתונים אלה גם בכלכלות. מכאן שנוכל לקבוע אילו מדינות זרות הן כלכליות חזקות או חלשות.

בהתבסס על מה שהם לומדים מהעבר, אנליסטים יכולים לאחר מכן להתחיל לחזות את המצב הכלכלי העתידי. חשוב לזכור שמה שקובע את ההתנהגות האנושית ובסופו של דבר לא ניתן לחזות לחלוטין את הכלכלה.

שיעור האבטלה

ה שיעור אבטלה מספר למקרו -כלכלנים כמה אנשים ממאגר העבודה הזמין (כוח העבודה) אינם מסוגלים למצוא עבודה.

מקרו -כלכלנים מסכימים כאשר הכלכלה עדה לצמיחה מתקופה לתקופה, המצוינת בשיעור הצמיחה בתוצר, רמות האבטלה נוטות להיות נמוכות. הסיבה לכך היא שעם עלייה ברמות התמ"ג (האמיתיות), אנו יודעים שהתפוקה גבוהה יותר, ולכן יש צורך בעובדים רבים יותר כדי לעמוד בקצב הייצור הגבוה יותר.

אינפלציה כגורם

הגורם השלישי העיקרי למקרו -כלכלנים מסתכלים עליו הוא שיעור אינפלציה או הקצב שבו המחירים עולים. האינפלציה נמדדת בעיקר בשתי דרכים: באמצעות מדד המחירים לצרכן (CPI) ומפחית התוצר. מדד המחירים לצרכן נותן את המחיר הנוכחי של סל מוצרים ושירותים שנבחר ומתעדכן מעת לעת. מדד התוצר הוא היחס בין התוצר הנומינלי לתוצר הריאלי.

אם התוצר הנומינלי גבוה מהתוצר האמיתי, אנו יכולים להניח שמחירי הסחורות והשירותים עלו. הן מדד המחירים לצרכן והן תוצר התוצר נוטים לנוע באותו כיוון ונבדלים בפחות מ -1%.

ביקוש והכנסה פנויה

מה שבסופו של דבר קובע את התפוקה דרש. הביקוש מגיע מצרכנים (להשקעה או לחיסכון, למגורים ולעסקים), מהממשלה (הוצאה על סחורות ושירותים של עובדים פדרליים), ומיבוא ויצוא.

אולם הביקוש לבדו לא יקבע את כמות הייצור. מה שהצרכנים דורשים הוא לא בהכרח מה שהם יכולים להרשות לעצמם לקנות, כדי לקבוע את הביקוש, של הצרכן הכנסה פנויה חייב גם להימדד. זהו סכום הכסף שנותר להוצאה ו/או להשקעה לאחר מסים.

כדי לחשב הכנסה פנויה, יש לכמת גם את שכר העובד. המשכורת היא פונקציה של שני מרכיבים עיקריים: שכר המינימום שעבורו יעבדו העובדים והסכום שמעסיקים מוכנים לשלם כדי לשמור על העובד. בהינתן הביקוש וההיצע הולכים יד ביד, רמות השכר יסבלו בעתות אבטלה גבוהות, וישגשגו כאשר רמות האבטלה נמוכות.

הביקוש מטבעו יקבע את ההיצע (רמות הייצור) ויגיע לשיווי משקל. אבל כדי להזין ביקוש והיצע, יש צורך בכסף. בנק מרכזי במדינה (הפדרל ריזרב בארה"ב) בדרך כלל מעביר כסף במחזור הכלכלה. סכום כל הביקוש האינדיבידואלי קובע כמה כסף דרוש למשק. כדי לקבוע זאת, כלכלנים בוחנים את התוצר הנומינלי, המודד את הרמה המצרפית של העסקאות, כדי לקבוע את הרמה המתאימה של אספקת כסף.

מה הממשלה יכולה לעשות

ישנן שתי דרכים בהן הממשלה מיישמת מדיניות מקרו כלכלית. המדיניות המוניטרית והפיסקלית הן כלים לסייע בייצוב כלכלת המדינה. להלן נסתכל כיצד כל אחד פועל.

מדיניות מוניטרית

דוגמא פשוטה ל מדיניות מוניטרית היא פעולות השוק הפתוח של הבנק המרכזי. כאשר יש צורך להגדיל את המזומנים במשק, הבנק המרכזי יקנה אגרות חוב ממשלתיות (הרחבה כספית). ניירות ערך אלה מאפשרים לבנק המרכזי להזרים למשק אספקה ​​מיידית של מזומנים. בתורו, הריבית - עלות הלוואת הכסף - מופחתת מכיוון שהביקוש לאגרות החוב יעלה את מחירן וידחוף את הריבית כלפי מטה. בתיאוריה, יותר אנשים ועסקים יקנו ואז ישקיעו. הביקוש לסחורות ושירותים יעלה וכתוצאה מכך התפוקה תגדל. כדי להתמודד עם רמות ייצור מוגברות, רמת האבטלה צריכה לרדת והשכר צריך לעלות.

מצד שני, כשהבנק המרכזי יצטרך לספוג כסף נוסף במשק ולדחוף את רמות האינפלציה, הוא ימכור את שטרות החוב שלו. זה יביא לריבית גבוהה יותר (פחות הלוואות, פחות הוצאות והשקעה) ופחות ביקוש, מה שידחוף בסופו של דבר את רמת מחיר (אינפלציה) וכתוצאה מכך תפוקה ריאלית פחות.

מדיניות הפיסקלית

הממשלה יכולה גם להעלות מסים או להקטין את הוצאות הממשלה על מנת לבצע א פִיסקָלִי צִמצוּם. זה מוריד את התפוקה הריאלית מכיוון שפחות הוצאה ממשלתית פירושה פחות הכנסה פנויה לצרכנים. ומכיוון ששכר הצרכנים יעלה למס, הביקוש גם יקטן.

התרחבות תקציבית של הממשלה פירושה שירידה במס או הוצאה ממשלתית. כך או כך, התוצאה תהיה צמיחה בתפוקה הריאלית מכיוון שהממשלה תעורר את הביקוש עם הוצאה מוגברת. בינתיים, צרכן בעל הכנסה פנויה יותר יהיה מוכן לקנות יותר.

ממשלה תטה להשתמש בשילוב של אפשרויות כספיות ופיסקליות כאחד בעת קביעת מדיניות העוסקת בכלכלה.

בשורה התחתונה

ביצועי המשק חשובים לכולנו. אנו מנתחים את הכלכלה על ידי התבוננות בעיקר בתפוקה הלאומית, באבטלה ובאינפלציה. למרות שהצרכנים הם אלה שקובעים בסופו של דבר את כיוון המשק, הממשלות משפיעות עליו גם באמצעות מדיניות פיסקלית וכספית.