הגדרת אפקט ריקרדו-בארו

מהו אפקט ריקרדו-בארו?

אפקט ריקרדו-בארו, הידוע גם בשם שוויון ריקרדי, היא תיאוריה כלכלית המצביעה על כך שכאשר הממשלה מנסה לעורר כלכלה על ידי הגדלת ההוצאה הממשלתית במימון חובות, הביקוש נשאר ללא שינוי, מכיוון שהציבור מגדיל את החיסכון שלו כדי לשלם עבור העלאות מס עתידיות צפויות שישמשו לפירעון חוֹב.

הבנת אפקט ריקרדו-בארו

בעוד שאפקט ריקרדו-בארו פותח על ידי דיוויד ריקרדו במאה ה -19, הוא תוקן על ידי פרופסור הרווארד רוברט בארו לגרסה משוכללת יותר של אותו מושג. התיאוריה שלו קובעת שצריכתו של אדם נקבעת לפי הערך הנוכחי של ההכנסה שלו לאחר מס-הכנסה שלו מגבלת תקציב בין זמנית.

אז, הממשלה לא יכולה לעורר הוצאות צרכניות מכיוון שאנשים מניחים שכל מה שנצבר כעת יקוזז על ידי מסים גבוהים יותר שיחויבו בעתיד. זה גם מרמז כי לא משנה כיצד הממשלה בוחרת להגדיל את ההוצאה באמצעות הלוואות או העלאת מסים, הביקוש יישאר ללא שינוי, כיוון שההוצאה הציבורית במימון חובות "דוחק החוצה"הוצאה פרטית.

טיעונים נגד אפקט ריקרדו-בארו

הטיעונים העיקריים נגד אפקט ריקרדו-בארו נובעים ממה שנתפס כהנחות הלא ריאליות שעליהן מבוססת התיאוריה. הנחות אלה כוללות את קיומם של שוקי הון מושלמים ואת היכולת של אנשים ללוות ולחסוך מתי שהם רוצים. בנוסף, קיימת ההנחה שאנשים מוכנים לחסוך להעלאת מס עתידית, שאולי הם לא יראו זאת בחייהם. זה לא נכון היום, כאשר שיעור החיסכון האישי בארה"ב ירד לשפל של עשרות שנים, אפילו כאשר ממשלת ארה"ב לווה בעלייה. נראה שאנשים פשוט לא מתנהגים באופן התואם את השוויון הריקרדי.

גוש האירו מספק עדות מסוימת לשקילות ריקרדית

אין עדות לכך שאפקט ריקרדו-בארו שינה את החיסכון כאשר ממשל רייגן הפחית מסים והעלה את ההוצאות הצבאיות בין השנים 1981-85. למעשה, חיסכון פרטי נטו באחוזים מ תמ"ג ירד ל -7.47% בתקופה 1981-86, לעומת 8.5% בשנים 1976-80. ה גוש האירו המשבר הפיננסי סיפק הוכחות מסוימות התומכות בשקילות ריקרדית. בהתבסס על נתונים משנת 2007, קיים מתאם חזק בין עומסי החוב הממשלתיים ושינויים בנכסים הפיננסיים של משקי הבית עבור 12 מתוך 15 המדינות באיחוד.