הגדרת הנחה לשוק שנצבר

מהי הנחת שוק שנצברה?

הנחת שוק צבור היא הרווח בערך של איגרת חוב ניכיון שצפוי להחזיק אותה למשך כל תקופה עד לפדיון שלה. מכיוון שאגרות חוב הנחות נמכרות מתחת לערך הנקוב, צפוי שהן יעלו בהדרגה במחיר השוק עד שיגיעו לפדיון.

הבנת הנחה בשוק המצטבר

ניתן לרכוש איגרת חוב בשווי, בפרימיום, או בהנחה. ללא קשר למחיר הרכישה של האג"ח, עם זאת, כל איגרות החוב הבשילות להן ערך נקוב. הערך הנקוב הוא סכום הכסף שמשקיע האג"ח יוחזר לו עם הפדיון. איגרת חוב שנרכשת בפרמיה היא בעלת ערך מעל שווי. ככל שהאג"ח מתקרב לפדיון, ערך האג"ח יורד עד שהוא שוויון במועד הפירעון. ירידת הערך לאורך זמן מכונה א הפחתת פרמיה.

לאיגרת חוב המונפקת בהנחה יש ערך נמוך מהערך הנקוב. ככל שהאג"ח מתקרב למועד הפדיון שלה, הוא יעלה בערך עד שיתכנס לערך הנקוב עם הפדיון. עלייה הדרגתית זו בערך לאורך זמן מכונה הנחת השוק הנצבר.

לדוגמה, איגרת חוב לשלוש שנים בשווי נקוב של 1,000 דולר מונפקת לפי 935 דולר. בין ההנפקה לפדיון, ערך האג"ח יעלה עד שיגיע לשווי הנקוב המלא של $ 1,000, שהוא הסכום שישולם לבעל האג"ח עם הפדיון. ההבדל בין המחיר המוזל שעבורו נמכרת האג"ח לבין שווי הנקוב שלו עם הפדיון ($ 1,000 - $ 935 = $ 65) היא הנחת השוק שנצברה ומייצגת את החזר ההשקעה ל בעל איגרות חוב.

הנחת השוק הנצבר היא החלק של כל עליית מחירים הנגרמת מהעלייה המתמדת בערך האג"ח. עליית מחיר זו שונה מזו המתרחשת באג"ח קופונים רגילים כתוצאה מהורדת ריבית. ההנחה בשוק המצטבר עשויה להיות חייבת במס ברמה הפדרלית, הממלכתית ו/או המקומית. משקיע שיבחר לצבור את הנחת השוק לאורך התקופה בה הוא מחזיק באג"ח יכלול את הסכום שנצבר מדי שנה כהכנסת ריבית. צבירת הנחות בשוק לצורכי מס כרוכה בהגדלת בסיס עלות בכל שנה לפי סכום ההנחה בשוק הכלולה כהכנסה.

שיקולי מס

למשקיע יש גם את האפשרות לא לצבור הנחה בשוק לתקופה שבה החזיק באג"ח. במקרה זה, אם האג"ח מוחזקת לפדיון, ההפרש בין מחיר הפדיון לבסיס העלות מתווסף להכנסתו של בעל האג"ח. אם האג"ח נמכרת לפני הבשלתה, כל רווח שהופק מההצטברות בערך האג"ח יתייחס כהכנסת ריבית. אם לנסח זאת אחרת, יש להכיר ברווח הממומן על סילוקה של איגרת חוב בהנחה בשוק כהכנסת ריבית היקף היוון השוק המצטבר, וכל רווח שנותר יהיה הון אם האג"ח היא נכס הון בידי מַחְזִיק.

משלם המסים רשאי לבחור לקבוע את הנחת השוק הנצבר לפי א שיטת צבירה ניתנת לעריכה או א שיטת תשואה קבועה. שיטת התשואה הקבועה היא השיטה הנדרשת על ידי מס הכנסה (IRS) לחישוב בסיס העלות המותאמת מסכום הרכישה לסכום הפדיון הצפוי. זה פורס את הרווח על פני אורך חייו של האג"ח, במקום להכיר ברווח בשנה של פדיון האג"ח.