מתי פרצה בועת הנדל"ן?
מחירי הנדל"ן עלו בהתמדה בארצות הברית במשך עשרות שנים, כאשר האטות נגרמות רק כתוצאה משינויי ריבית בדרך. המחירים עלו עם הזמן ככל שהביקוש לבעלות על בתים באמצעות תוכניות בחסות הממשלה גדל, יחד עם התחושה הכללית שהבעלות על נדל"ן מייצגת את החלום האמריקאי. משכנתאות הפכו לזמינות למגוון רחב יותר של צרכנים עם תוכניות המוצעות על ידי פאני מיי, פרדי מק, ואחרים, שאולי הכניסו כסף לידיהם של כמה בעלי בתים חסרי אחריות שיבואו מאוחר יותר בתשלומים. שיעורי הריבית נותרו בטווח משתלם לאורך כל אמצע שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים, מה שהופך את בעלות הדירות לזולה עוד יותר. כמו בהשקעות אחרות, נדל"ן לא יכול להעריך שנה אחר שנה בקצב כזה לנצח, ועד מהרה הבועה התפוצצה.
ההתמוטטות בהחלט לא התרחשה בין לילה, אך רעשנות חזקות החלו להתרחש כמו משכנתאות תת -פרמיות-אלה שמיועדים לצרכנים עם אשראי פחות ממושלם-הפכו ל -20% מהשוק בשנת 2006. חלק מהבנקים עשו משכנתא תת -פריים את כל העסק שלהם, ובתחילת 2008 הם החלו לראות איחור בתשלומים וברירות מחדל במספרים כה גבוהים עד שבנקים רבים קרסו. תיקי תת -פריים כבדים הפילו במהירות את חברות הביטוח כמו AIG שביטחו את המשכנתאות הללו. מאגרי משכנתאות המשמשים להשקעות היו ברירת מחדל, ומוסדות כמו ליהמן ברדרס ודוב סטארנס שהתחייבו, בבעלותם ונמכרו בהשקעות רבות כאלה ירידות ערך כה גדולות שלא רק שהיו צריכות לסגור את דלתותיהן אלא גם הורדו אחרים. בינתיים, העיקולים המוגברים החלו להוריד את הערכים של בתים סמוכים, ותגובת השרשרת התפשטה ברחבי הארץ בין 2008 ל -2010.