כיצד מחשבים את הנטייה השולית לצרוך?

הנוסחה הסטנדרטית לחישוב ה- נטייה שולית לצרוךאו MPC, הוא שולי צְרִיכָה מחולק להכנסה שולית. זה מתבטא לפעמים כ.

​Mפג=MיMג​איפה:Mג=צריכה שוליתMי=הכנסה שולית​

במינוח הדיוט, פירוש הדבר ש- MPC שווה לאחוז החדשים הַכנָסָה מוציאים על צריכה ולא על חסכון.

לדוגמה, אם טום מקבל הכנסה חד פעמית חדשה של $ 1 ומוציא 75 סנט, ה- MPC שלו הוא 0.75 או 75%. אם כל ההכנסה החדשה מושקעת או נחסכת, על כן טום צריכה להיות בעלת נטייה שולית לחסוך, או MPS, של 0.25 או 25%.

מקורות הנטייה השולית לצרוך

הכלכלן הבריטי המפורסם ג'ון מיינארד קיינס הציג רשמית את מושג ה- MPC ב"התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף "בשנת 1936. קיינס טען כי יש להוציא את כל ההכנסות החדשות, כמו בצריכה, או מוּשׁקָע, כמו בחיסכון. זה כתוב בשם.

$\begin{array}{c}\mathrm{י.}=\mathrm{ג.}+\mathrm{אני.}\\ \text{איפה:}\\ \mathrm{י.}=\text{הַכנָסָה.}\\ \mathrm{ג.}=\text{צְרִיכָה.}\\ \mathrm{אני.}=\text{הַשׁקָעָה.}\end{array}$

\ begin {align} & Y = C + I \\ & \ textbf {where:} \\ & Y = \ text {Income} \\ & C = \ text {צריכה} \\ & I = \ text {Investment} \\ \ end {מיושר} ​י=ג+אניאיפה:י=הַכנָסָהג=צְרִיכָהאני=הַשׁקָעָה​

לפיכך, הכנסה חדשה יכולה להתבטא באופן שולי כ- mY = mC + mI, למרות שהיא נכתבת בדרך כלל יותר dY = dC + dI. חלק ההכנסה החדשה שהוציאה עליה מוצרי צריכה שווה ל- mC ÷ mY.

מבחינת המשמעות, יתכן שאין חלק פחות מוערך בתיאוריה של קיינס מאשר ה- MPC. הסיבה לכך היא כי המפורסם של קיינס מכפיל השקעות מניחה של- MPC יש מתאם חיובי קפדני עם רמת הפעילות ההשקעה המוגברת.

חישובים מעשיים של MPC

למרות הפשטות היחסית של הטיעון של קיינס בנוגע לזיהוי MPC, מקרו -כלכלנים לא הצליחו לפתח שיטה מקובלת אוניברסלית למדידת MPC במציאות כַּלְכָּלָה. חלק גדול מהבעיה היא שהכנסה חדשה נחשבת כגורם ו השפעה על הקשר בין צריכה, השקעה ופעילות כלכלית חדשה, המייצרת הכנסה חדשה.