האם קרנות נאמנות משקיעות רק במניות?

חברים משותפים להשקיע במניות, אך סוגים מסוימים משקיעים גם באג"ח ממשלתיות וקונצרניות. המניות כפופות לגחמות השוק ובכך מציעות פוטנציאל תשואה גבוה יותר מאשר איגרות חוב, אך הן גם מהוות סיכון גבוה יותר. אגרות חוב, לעומת זאת, מספקות תשואה קבועה שהיא בדרך כלל נמוכה בהרבה ממה שמשקיע מקבל ממניות. היתרון של איגרות חוב הוא שהסיכון שלהן נמוך. רק במצב קיצוני, כמו כישלון מוחלט של תאגיד, משקיע לא מקבל את התשואה שהובטחה לו מבטחת איגרות חוב. פרופיל ההשקעות של קרן נאמנות תלוי בסוג הקרן. ישנם שלושה סוגים עיקריים: קרנות הון, קרנות בעלות ריבית וקופות מאוזנות.

קרנות הון

קרנות הון הן קרנות נאמנות שמשקיעות רק במניות רגילות. הם מציעים את התשואות הגדולות ביותר אך גם את הסיכון הגבוה ביותר. קרן מניות, עם זאת, עדיין מהווה סיכון נמוך יותר מהשקעה במניות בודדות. הסיבה היא שקרן מניות היא צרור של מאות ואפילו אלפי מניות. היא מגוונת באופייה. אם חברה אחת במיכלי החבילה, החשיפה של המשקיע מוגבלת מאוד מכיוון שכספו נפרס על פני מאות חברות.

קרנות הכנסה קבועה

קרנות בעלות הכנסה קבועה משקיעות רק באגרות חוב ממשלתיות או ארגוניות המציעות תשואות קבועות. קרנות הנאמנות הללו הן הרבה פחות מסוכנות מכיוון שהן מספקות את אותה התשואה בין אם בשוק השוורים או בשוק הדובים. עם זאת, משקיעים שבוחרים בקרנות בעלות ריבית קבועה בגלל סיכון נמוך יותר חייבים לקבל, ברוב המקרים, גם תשואות נמוכות יותר.

כספים מאוזנים

כספים מאוזנים כולל שילוב של הון והשקעות ברווח קבוע. פוטנציאל התשואה ורמות הסיכון שלהן נופל בין זה של קרנות מניות וקרנות בעלות הכנסה קבועה. כספים מאוזנים תופסים טווח רחב. חלקם עמוסים במניות, בעוד שאחרים מורכבים בעיקר מאגרות חוב ומכילים רק מעט מניות. קיימות שפע של כספים מאוזנים לבחירה; משקיעים חרוצים כמעט תמיד יכולים למצוא אחד שההרכב שלו תואם את סובלנות הסיכון שלהם ואת פוטנציאל התשואה הרצוי.